התקווה שיביאו תארים, הכישלונות שחזרו על עצמם והעתיד הלא ברור. הדור הנוכחי של הקליפרס הבטיח הרבה, אבל קיים מעט. המשחק מול יוטה הוא צ'אנס אחרון להטביע חותם
"לפני שנתיים, היתה להם הזדמנות. אני חושב שחלון ההזדמנויות הזה נסגר והוא יישאר סגור, אם אנחנו מדברים על אליפות"
את הדברים האלה אמר איזיאה תומאס, אחד הרכזים הטובים בהסטוריה, על הסגל הנוכחי של הקליפרס. זה לא היה אמור לקרות. כשכריס פול הגיע ב-2011 לקליפרס, הוא היה אמור לקחת את הקבוצה רחוק, הכי רחוק שאפשר. הגארד, שהיה בן 26 כשנחת בעיר המלאכים, הספיק לשחק 4 פעמים באולסטאר, להיות רוקי העונה, ולהימנות על חמישיית העונה. עם רזומה כזה, פול אמור היה, יחד עם בלייק גריפין הצעיר והמפחיד, להפוך סדרי עולם בעיר ולהביא את האליפות לצד האדום.
בדרך הדברים השתבשו, זכורה במיוחד פרשת הבעלים סטרלינג והאמירה הגזענית שקרעה את הקבוצה והמרידה את השחקנים מול הבעלים ב-2014. זו גם הייתה השנה הראשונה של דוק ריברס, שהגיע עם אליפות ברזומה כדי להפוך חבורה עם כישרון ענק לאלופה.
הפרשה התפוצצה לקראת סיום העונה הרגילה ויכול להיות שמנעה סיכוי לאליפות עבור הקבוצה שנעצרה בחצי הגמר. לפלייאוף 2015 הקבוצה הגיעה מהמקום השלישי ופגשה את סן אנטוניו השישית. כנגד כל הסיכויים, הקליפרס הדהימו את האלופה המכהנת, במה שהפך את הדיבורים לאליפות לריאליים.
בסדרה שלאחר מכן, הקליפרס הובילו 1:3 על יוסטון הלא מרשימה, אלא שמשהו אז השתבש. הרוקטס חזרו בבית ל-3:2, ובמשחק השישי, אחרי שהקליפרס כבר הובילו ב-19 באמצע הרבע השלישי, הגיעה תפנית מוזרה. קריסה מנטלית של ל.א ו-15:40 ליוסטון ברבע האחרון, החזירו את הסדרה ליוסטון, שסגרה את הסיפור. מאז, נראה ששחקני הקליפרס מתקשים להתאושש מהמפלה.