על שינויים ( או: מי מפחד מהדוב בגדול)

 

רובנו חיים את חיינו כרצף של אירועים, שלפעמים אין לנו שליטה עליהם:

הבית שנולדנו אליו, האנשים שפגשנו בדרך, התפקיד שקיבלנו או לא קיבלנו, האהוב שפגשנו בתור למכולת כנגד כל הסיכויים, אהוב אחר שנטש, הילד הראשון שלנו שנכנס לגן / לכיתה א' (ויום אחרי קיבל מכה/נשיכה) הרמזור האדום, האיחור האלגנטי ("כי תמיד היא חייבת לקחת את הזמן"), ועוד ועוד.

אוסף של מאורעות שפשוט "קורים" לנו, ואין לנו ברירה אלא להגיב באופן שאנו חושבים שהוא הכי טוב לנו.

 

  מתוך המקומות האלו שבהם דברים פשוט קורים, אנחנו מנסים להיאחז בקבוע / במוכר, באותם מקומות שבהם "אני אדון לגורלי", כשבתוך תוכנו מקנן פחד סורר מפני ידיעה עמוקה יותר - שלא... שבעצם אין לנו יכולת לשלוט על מה יקרה.

 

  גם הבודהיזם מדבר על "אשליית הקביעות" - המחשבה המוטעית של אדם לגבי הציפייה כי כל מה שהוא מכיר יישאר כמות שהוא ללא שינוי. אנשים נדהמים איך מה שהם מכירים הולך ומשתנה להם לנגד עיניהם עם הזמן - הטכנולוגיה שהולכת ומתפתחת בקצב מסחרר, השפה והסלנג שתופס תאוצה בכל מקום, הילדים שלך שהלכו ובגרו לנגד עינך, בן זוגך שהוא כבר לא האדם שהתחתנת אתו לפני 20 שנה, אתה עצמך שעם הזמן חיזקת תכונות חדשות בעצמך וזנחת כאלו שלא שירתו אותך, וגופך כמובן, שהולך ומשתנה מעשור לעשור.

 

 אנשים מתקשים לקבל שינויים, לטוב או לרע, ומעדיפים לשמר את הקיים, המוכר והידוע, מהפחד העיקרי שהם יאבדו עליו שליטה והכול יבלע ויעלם.

הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מתחילים להרגיש שמשהו במציאות שלי ובאזור הנוחות שלי כבר לא כ"כ נוח כמו פעם, ובעיה זו גדלה כשאני כבר יודע שצריך לשנות אבל לא יודע איך.

 

  חשבו על אדם שנמצא בעבודה קבועה כבר כמה וכמה שנים. עבודה זו בהחלט מתגמלת כלכלית והוא נמצא בתפקיד בכיר ומרשים, אך משהו בו מתחיל לתסוס ולהרגיש שזה "לא זה". אל מול זה קיים חשש עצום מכך שלא ימצא עבודה נוספת שראויה לכישוריו, שמעמדו הכלכלי יתערער, שלא יעריכו אותו כפי שהעריכו במקום הנוכחי ושהוא ימצא שהוא איבד את כל מה שעמל עבורו שנים.

 

  ראו בדמיונכם ילד שמתקשה בחשבון. בעוד יומיים יתקיים מבחן גדול המחייב אותו להתכונן ולחזור על חומר רב. הילד רגיל לא ללמוד ולוותר לעצמו, כי "גם ככה אני לא אצליח". הוא יעדיף להישאר באזור הנוחות של "הכישלון", מאשר להתאמץ ולהתמודד עם הצלחה אפשרית. המנטרה של אותו ילד היא שעדיף להתרגל לכישלון מאשר לחוות אכזבה גדולה יותר: "הנה ניסיתי ועדיין לא הצלחתי". יותר מכך, מתגנב ללבו חשש עמוק יותר – "מה יקרה אם כן אצליח? אני לא מכיר את עצמי כמי שמצליח... איך אוכל להתחייב לתואר החדש הזה? בטוח אאכזב את כולם ואז אאכזב את עצמי יותר".

 

  שינויים הם אכן תהליך לא פשוט, ארוך ומורכב. הם מצריכים מאתנו להתאמץ, בעיקר לאזור אומץ (להתאמץ = אומץ) להכיר את עצמך מזוויות חדשות. להכיר בכך שאתה יכול להיות מחולל השינוי הזה, עם הרבה אמונה והרבה אימון (אמונה-אימון) על מחשבות קדומות ( של אחרים עליי/ של עצמי עליי).

 אמנם אין לנו יכולת לשלוט באמת על מה שקורה במציאות החיצונית לנו, אבל אנחנו מסוגלים לנהל בצורה טובה את המציאות הפנימית שלנו, את הפרשנות שלנו לעולם ואת אופן התגובה.

 

  והסוד האמיתי? שכאשר אנחנו עושים עבודה פנימית, הרבה מהמציאות החיצונית שלנו גם משתנה...

 

תנסו, מה יש לכם להפסיד?

ואולי השאלה היא מה יש לכם להרוויח?