מעצבים ממאדים לקוחות מנגה

את אחד השיעורים הגדולים שלי בענווה קיבלתי מהלקוחות הראשונים שלי: מעצבת פנים, מעצב אינטרנט, מעצבת תכשיטים ואנימטור.

עם כל אחד מהם התחלתי תהליך אימון עסקי ומכל הארבעה עלו, בהיקפים שונים ונסיבות שונות – אותם תסכולים וקשיים.
הם תיארו לי את דרכי פניית הלקוחות אליהם, את התהליך המטלטל של תמחור הפרויקט, את צלקות המשא ומתן, את ההתפשרות על המחיר, על תנאי התשלום, ועל לוחות הזמנים.
את תהליך העבודה התזזיתי- זה שמשתנה חדשות לבקרים על פי קריזות הלקוח ללא יכולת לבקש או לקבל הסברים או התחשבות.
את הפידבקים המעורבים על התוצר, את דרך קבלת ההערות,את אין ספור הסקיצות ומתיחת הפרויקט הרחק מעבר ללוח הזמנים המתוכנן.
את תהליך הגבייה המייסר ואת התסכול העמוק שאף על פי שניסו בכל שלב בתהליך לתת את ה100% שלהם, ולעשות הכל על מנת לרצות את הלקוח – זה, כמעט שלעולם לא ניתן היה לריצוי.

אני הקשבתי, רשמתי, שאלתי חקרתי והנהנתי בהבנה.
הרי ידעתי בדיוק על מה הם מדברים. כי ב 15 שנה האחרונות אני הייתי חלק ממערכת היחסים המתעללת הזו.
אני הייתי הלקוח.

זה הזמן אולי להסביר, שכשיצאתי לדרך עצמאית כיועצת ומאמנת עסקית ובחרתי להתמחות במעצבים, זה היה רק חצי מתוכנן.
כש 50 % מהלקוחות הראשונים שלי היו מעצבים, חשבתי שזה בגלל ההכרות שלי עם התחום, ונהניתי מזה מאד.
כשגדל נפח הפעילות שלי וגם כמות הלקוחות, ואחוז המעצבים מהם הלך וגדל גם הוא - הבנתי שהסטטיסטיקה פה אומרת משהו חזק יותר,  המשהו הזה - הוא העובדה שאנשים שבוחרים בעיסוק הזה כנראה מתקשים יותר בהתנהלות העסקית שלהם ביחס לבעלי מקצועות אחרים - ונדרשים לשכלל אותה כדיי להתפתח ולשרוד.

עד כאן – הכל נפלא – הזדמנות עסקית מצוינת בשבילי, מצאתי פלח שוק שצריך את מה שאני מספקת והנה אני אכבוש אותם בסערה ואסייע להם ללמוד לעשות את הדברים נכון!
 כי אני הרי יודעת איך נכון לעשות את זה...

אבל ככל שהקשבתי יותר, ככל שהעמקתי בעבודה עם המעצבים, עם המתודות המוכרות והמוכחות שלי -הבנתי משהו חשוב מזה.
לנסות לגרום למעצב לחשוב כמו לקוח, וללקוח – לחשוב להבין ולתפקד כמו המעצב שלו – משול לניסיון לגרום לגבר לחשוב כמו אישה ולהיפך.

זה נתון לכישלון. 

מעצבים – עם מיוחד. אנשים שאומנותם היא עיסוקם והחבילה הזו מורכבת, סבוכה, עדינה ומופלאה.

צורת ההתייחסות שלהם לתוצרים היא אישית מאין כמוה, הצורך לשים תג מחיר על עבודתם הוא אתגר קשה בצורה בלתי נתפסת.
התשובה לשאלה "כמה יעלה לי" תגרום בד"כ למעצב שמולכם לגלגל עניים, להישטף בזעה ולמלמל תשובה לא ברורה שיהיה בה הכל חוץ מסכום.
ולאנשים כמוני שניהלו תקציבים ונדרשו לקבל החלטות מספריות עשרות פעמים ביום זה נשמע מצחיק, אבל זה לא – זה סבל בל יתואר.
 

חבר טוב , מעצב גם הוא שמכיר אותי כבר שנים רבות לועג לי ש"חציתי את הקווים". ואני מסכימה איתו רק בחצי מההגדרה, על אף שהיא מצחיקה.

אני לא חציתי אותם כי לא הפכתי מעצבת, ואני לעולם לא אהיה  - ובשל כך לעולם לא אחווה את מלוא החוויה הזו.
אבל אחרי שביליתי חלק ניכר מחיי הבוגרים בהתעמרות במעצבים, אני מבינה היום מה שלא הבנתי אז, כלקוחה. ויודעת שלו היו לי אז את הכלים שיש לי היום, ולמעצבים שמולי היו את הכלים שאני מלמדת היום – הכל היה נראה אחרת.

אז מצאתי לי מקום נח ונעים ממש על הגדר,בטווח בין המעצבים ללקוחות ועם אהבה והערכה אדירה לשני הצדדים,  והבנתי, שמה שנדרש לעשות הוא להפסיק לנסות וללמד מעצבים להיות אנשי עסקים, ואין טעם לנסות לחנך אנשי עסקים להבין עיצוב.

הרעיון הוא להבין שיש פה שתי שפות, וללמוד להשתמש בשתיהן על מנת להגיע לתהליכי עבודה שירותיים לשני הצדדים, לתוצרים מוצלחים ולחויית עבודה נעימה וחיובית.

ועל זה כבר אמרו חכמים ממני : זה לא ה"מה" זה ה"איך" .

קרן שני חיים - יועצת ומאמנת עסקית המתמחה במעצבים. משמשת כסוכנת אישי למעצבים עצמאיים וכמומחית להשמה של מעצבים.

www.kerenshany.co.il